מיתוסים בהשגחה הורית

השגחה הורית, הינה ביטוי למאמציו של ההורה להיות קשוב ונוכח בחיי ילדיו, תוך שהוא פועל להקטנת הסיכון אליו הם נחשפים ומתנגד באופן עקבי לפעילויות שליליות. השגחה הורית הוכחה במגוון רחב של מחקרים שהיא מצליחה לצמצם סיכון באופן משמעותי במצבי חיים שונים כגון הידרדרות בלימודים,
בעיות משמעת, התרועעות עם בני נוער בעייתיים, חשיפה לאלכוהול או לעישון וכן הלאה.
אחד מהתחומים שבהם חשופים ילדים ובני נוער באופן תדיר בימינו לסיכונים שונים, הינו האינטרנט. לצד היתרונות הרבים הגלומים בו, האינטרנט גם חושף את ילדינו לתכנים בעייתיים ביותר שעלולים להזיק להתפתחותם הפסיכולוגית ובמקרים אף קיצוניים יותר אף לסכן את חייהם. בפוסט הזה אני רוצה לערער על שני מיתוסים של השגחה הורית, ולהציג במקומם את הקווים המנחים המומלצים ליישום של השגחה הורית מועילה.
 

מיתוס 1: כשהילד שלי עושה משהו לא בסדר, אני מתערב

הורים רבים מאמינים שהם נכנסים לנעלי "ההורה המחנך" אך ורק כאשר הילד מפר כלל או פוגע בנורמה החשובה להורה (למשל חזרה מאוחר מבילוי). במקרים כאלו, ההורה מדבר, כועס, מזכיר את הכלל ולרוב מעניש. תהליך כזה הינו בעייתי משום שהוא משדר לילד שההורה נמצא אך ורק ב"גבולות הגיזרה", כלומר רק כאשר הגבולות נפרצים, ההורה מתערב. תהליך כזה בדרך כלל מייצג דינאמיקה של בחינה חוזרת ונשנית של הגבולות וחזרה על התהליך של:
הפרת גבול -> ענישה -> הפרת גבול וכן הלאה.
 

מה במקום? השגחה הורית יעילה מתקיימת כנוכחות מתמדת, ללא קשר להתנהגות הילד. במילים אחרות, השגחה הורית הינה מצב קבוע, ולא פעילות הנובעת מאירוע מסוים, כאשר ההורה תמיד חייב להיות עם האצבע על הדופק. לפיכך, בכל יום, ההורים חייב להפגין את הנוכחות שלו על ידי כך שהם שואלים שאלות, מבצעים פעילויות משותפות עם הילדים, מעוררים דיון בדברים שקרו וכן מכינים את הילדים לסיכונים שהם עלולים לפגוש בבית הספר, בתנועת הנוער או בחוג. מידת ההידוק של ההשגחה ההורית משתנה כמובן על פי רמת הסיכון שההורה מרגיש שהילד נמצא בו, אך היא תמיד נוכחת. תהליך כזה הופך את מלאכת ההורות לקצת יותר אינטנסיבית, אולם היא מצמצמת באופן משמעותי את תהליך בדיקת הגבולות, שמאופיינת בדרך כלל בהסלמה ובקונפליקט.

מיתוס 2: להכות בברזל כשהוא חם

חלק מההורים מאמינים כי כאשר הילד רב עם ההורה או שהוא מפר כלל הורי (למשל לא מניח את הסמארטפון בצד בשעה שנקבעה), אזי יש להגיב באופן מיידי. האמונה הזו נשענת על כלל ההתניה בפסיכולוגיה, שאומר שכדי לעצור התנהגות שלילית, יש להצמיד אליה עונש. ככל שהעונש יהיה צמוד יותר בזמן להתנהגות השלילית, כך גובר הסיכוי שההתנהגות השלילית לא תחזור. הכלל הזה אכן נכון במקרים רבים, אולם בהורות, פעמים רבות הצמדת העונש להתנהגות השלילית מייצרת תחושות שליליות קשות כגון הסלמה, כעס, עלבון, מריבות ובסופו של תהליך יש התשה של שני הצדדים

מה במקום? העיקרון ההורי החשוב ביותר במקרים אלו הוא דווקא להכות בברזל כשהוא קר. כלומר על ההורה לשמור על איפוק לנוכח התנהגות שלילית של הילד, ולשמור את "התגובה האמיתית" לשלב מאוחר יותר. באותו הרגע שהילד מבצע התנהגות שלילית, על ההורים להגיב בטון מאופק וקר-רוח, שהם לא יוכלו לעבור לסדר היום, אולם הם יגיבו בזמן ובמקום שיהיה להם נוח. לא משנה עד כמה הילד ממשיך "להזמין" אתכם לעימות ולהסלמה, יש לשמור על איפוק. כמה שעות לאחר האירוע (ומומלץ אפילו יממה לאחר מכן), על שני ההורים לדבר עם הילד ללא הסחות דעת (אחים, טלפונים וכו'). מטרת המפגש הזה להציף את ההתנהגות השלילית, לשדר מסר חד משמעי ומאוחד שהתנהגות כזו אינה מקובלת ולחשוב יחד מה הילד יוכל לעשות כדי שהתנהגות כזו לא תחזור על עצמה. אם הילד לא מציע הצעה שההורים "יכולים לחיות איתה", ההתיישבות עם הילד נמשכת בשיחה יעילה ומקדמת, או בשתיקה (אם הילד אינו משתף פעולה). תהליך כזה משדר לילד שההורים התפנו מכל עיסוקיהם ומטילים את מלוא כובד משקלם בחינוך הילד.

במאמר זה ראינו שהשגחה הורית הינה מצב קבוע,
כאשר מידת המעורבות ההורית משתנה על פי רמת הסיכון (או ההתנהגות השלילית) של הילד. בנוסף, ראינו שההורים הם אלה שמנהיגים את מצב העניינים בבית, ולא הפרות הכללים של הילד. כך שההורים מגיבים בתגובה מתוכננת, שקולה ומאוחדת, ולא נגררים אחרי הסלמות או מריבות ב"זמן אמת".