טיפול בהתמכרות לאינטרנט ובסכנות התוכן הטמונות בו מהווה אתגר של ממש. כולנו מבינים שלא רק שהעולם הדיגיטלי כאן כדי להישאר, אלא שעם התפתחות הטכנולוגיה, התלות שלנו במציאות הווירטואלית הולכת וגדלה. לכן, להבדיל מהתמכרויות אחרות של בני נוער (כמו למשל מריחואנה), שהמטרה המרכזית בהן היא הכחדת השימוש, בכל הנוגע לאינטרנט לא ניתן – וגם לא רצוי – לקבוע מטרה שכזו. בהמשך לכך, מחקרים שבחנו תהליכי גמילה מחומרים ממכרים, הראו כי אחד הגורמים המנבאים חזרה לשימוש (relapse) הינם רמזים סביבתיים שעברו תהליך של התנייה קלאסית לסם (למשל מזרק במקרה של הירואין) (Stevenson et al., 2017). כלומר, כאשר הגמול מסם פוגש רמזים שונים המקושרים אסוציאטיבית לסם, עלול להופיע רצון חזק לחזור להשתמש. בכל הנוגע להתמכרות לאינטרנט, קשה לחשוב על תופעה נוספת שיש לה יותר רמזים סביבתיים מאשר מסכים הנמצאים בכל מקום. לכן, עצם התהליך של גמילה ממסכים בסביבה נורמטיבית בימינו הינו תהליך מאתגר מאוד.

לכן, כדי להתמודד עם תופעת ההתמכרות לאינטרנט והמפגש הבעייתי עם תכנים באינטרנט, שהינן תופעות חברתיות ולא דווקא פרטניות, יש צורך לאמץ מבט הוליסטי ורחב, לפי ארבע רמות של טיפול ומניעה (Sallis, Owen, & Fisher, 2015). 

המעגל הראשון והרחב ביותר הינו המעגל הלאומי, כלומר מגוון פעולות של חקיקה ואכיפה, תכניות חינוך והסברה וכן מוקדים לטיפול בנפגעים ברשת (כמו למשל מוקד 105 במשטרה). מעורבות גבוהה (אך רגישה וחכמה) של המדינה בתחום זה חשובה לאפשר מעטפת והגנה כללית בעיקר בהיבט של וויסות תכנים בעייתיים, איתור וטיפול בפדופילים ברשת ועוד. 

המעגל השני הינו המעגל הקהילתי, שמטרתו לייצר השגחה קהילתית. במסגרת מעגל זה נמצאים הגורמים עימם הילד בא במגע לאורך שעות היום -  בית הספר, השכונה, תנועת הנוער, החוגים והסביבה הקרובה. כבר היום קיימות יוזמות ברוכות המונהגות על ידי ועדי הורים ועל ידי הצוותים החינוכיים בבתי הספר. יוזמות אלו כוללות  קביעת גבולות השיח, וויסות השימוש במסכים במרחב הציבורי וכן טיפול רחב ועוטף במקרים של פגיעה בילד ברשת (למשל התערבות מיידית מותאמת ברמת הכיתה/השכבה במקרים של שיימינג). שני המעגלים הנוספים, עליהם ארחיב מעט יותר (בסדר הפוך), הינו מעגל ההשגחה ההורית ומעגל הטיפול הפרטני.

טיפול פסיכולוגי פרטני במתבגרים המכורים לאינטרנט מבוסס בעיקר על הגישה  הקוגניטיבית-התנהגותית. המשימה הראשונה של טיפול במכורים לאינטרנט, כמו בהתמכרויות אחרות, הינה לגייס את המוטיבציה של המטופל ולכרות ברית עם החלק במטופל שמעוניין בשינוי. אחת הדרכים לעשות זאת הינה באמצעות הראיון המוטיבציוני (Rollnick & Miller, 1995) הכולל תהליך חקירה שיטתי עם המטופל של יתרונות וחסרונות המצב הקיים, וכן חיבור לערכים ולשאיפות שהמטופל היה רוצה להשיג אך ההתמכרות מפריעה לו לעשות זאת. כאשר המטפל מעמת את המטופל מול הקונפליקט הפנימי שלו, המתבטא דרך ההתמכרות למסכים, עשוי להיפתח פתח לתחילת עבודה טיפולית משמעותית.

ליבת טיפול ה-CBT בהתמכרות לאינטרנט מבוססת על קווי הטיפול הבאים: (1) השגת שליטה גבוהה יותר על הגלישה באינטרנט. (2) הבנייה מחדש של קוגניציות לא-אדפטיביות ואמונות שליליות בקשר לעצמי (למשל "רק במשחקים אונליין אני יכול לייצר חברים") המשמרים שימוש קומפולסיבי באינטרנט. (3) פיתוח ואימון של אסטרטגיות התמודדות אל מול דפוסי הימנעות בתחומים החברתי והאקדמי, המחוזקים על ידי שימוש בעייתי באינטרנט. בתוך כך המטפל בונה עם המתבגר תהליך הדרגתי של רכישת הרגלים קונסטרוקטיביים, כמו למשל השקעה של שעה בלימודים על חשבון של שעה במשחק. (4) בניית יכולת וויסות באמצעות יומן שימוש, עזרי זכירה לצמצום השימוש ובניית מערכת תגמולים הדרגתיים על הצלחות. (5) מיפוי גורמי סיכון למניעת relapse – בירור קשיים בסביבה החיצונית שעלולים להכביד עד כדי חזרה להתנהגות ממכרת ברשת, או לחילופין הבנת הפיתויים האדירים שעשויים למשוך את המתבגר חזרה למסך באופן לא מווסת. על המטפל לתכנן יחד עם המטופל מה לעשות בכל אחד ממקרים אלו ולתכנן מראש את ההתערבות  (Winkler et al., 2013; Young, 2007).

חשוב לציין כי לעתים קרובות האינטרנט משמש כר נוח וזמין לבריחה מפני התמודדות מול אתגרים במציאות הלא-ווירטואלית. במילים אחרות, דפוס שימוש ממכר במסכים עלול להוות תוצאה – ולאו דווקא סיבה להידרדרות בתפקוד בתחומים אחרים (מקומו של הילד במשפחה, בית הספר או הסביבה החברתית). לפיכך, חשוב מאוד לחדד את הקשב הקליני ולחפש באופן נרחב ומעמיק גורמים נוספים בחייו של המתבגר הגורמים, או לפחות משמרים, את הפגיעה הנוכחית בתפקוד, לצד השימוש הבעייתי באינטרנט. בתוך כך, יש לבצע מיפוי מעמיק של העולם הרגשי, המשפחתי, החברתי והלימודי של הילד, ובכל אחד מהם לשרטט את מוקדי הקושי ומוקדי החוזק שלו. פעמים רבות, ניווכח שההתנהגות ההתמכרותית ברשת הינה תוצר לוואי של קושי מהותי בשטחי חיים אחרים כמו למשל פגיעה במיומנויות חברתיות, לקויות למידה לא מאובחנות או לא מטופלות כראוי, או מצוקה ברמה המשפחתית שהילד מגיב אליה דרך בריחה למסכים. בהמשך לכך, ניתן להתאים קווים טיפוליים נוספים ברמה הפרטנית ו/או המשפחתית.

אולם לעתים קרובות, טיפול פרטני אינו מספיק, בעיקר עקב שיתוף פעולה נמוך של המתבגר. לפיכך, מעגל ההשגחה ההורית מהווה רכיב חשוב ביותר בטיפול בהתמכרות לאינטרנט ובהתמודדות אל מול תכנים בעייתיים ברשת. בבסיס מודל ההשגחה ההורית ברשת (Sela & Omer, 2018) מונח שילוב של שני מרכיבים: (1) קירבה והקשבה, תוך יצירת ערוץ תקשורת פתוח וחיובי על הנעשה בעולם הדיגיטלי של הילד. אחת הפעולות הראשונות כדי לסמן נוכחות הורית ברשת, הינה בקשה של ההורה מהילד לעשות לו "סיור וירטואלי" באפליקציות שהילד מרגיש בנוח להראות. מטרת הפעולה ה"טקסית" הזו לסמן לילד שהמרחב הדיגיטלי איננו "מערב פרוע" וכי ההורה הוא גורם רלבנטי, מבין ואחראי גם במרחב זה. יתירה מזאת, הסיור מאפשר להורה להמשיך ולשוחח בפתיחות על מה שמעסיק את הילד כשהוא נמצא אונליין, כולל בניית תסריטי מניעה עם הילד למקרים שבהם יתקל במצבים פוגעניים. (2) הצבת גבולות, הסבר מנומק שלהם בפני הילד ועמידה איתנה על אכיפתם (תוך היעזרות בתומכים במידת הצורך). גבולות אלו מהותם וויסות הגלישה של הילד הן מבחינת זמן השימוש והן מבחינת תוכן השימוש. תפקידו המרכזי של ההורה בהקשר זה הוא לא לשלוט על הפעילות של הילד ברשת אלא לפעול להפנמת נורמות שימוש בטוחות, ומיקום השימוש ברשת כאחד מתוך מגוון הפעילויות האחרות באורח החיים של הילד. השילוב של שתי עמדות אלו חשוב במיוחד בשימוש בעייתי באינטרנט, וקיימות עדויות מחקריות שאכן עמדה הורית סמכותית ונוכחת, הקשובה והמגבילה בו זמנית, מביאה לוויסות טוב יותר של השימוש ולהתמודדות טובה יותר עם תכנים פוגעניים (Valcke et al., 2010, 2011; Williams & Merten, 2011; Sela & Omer, 2018).  

(לקבלת רשימת המקורות המלאה ניתן ליצור קשר)