בריונות ברשת היא אחת התופעות המאתגרות ביותר בעולם החברתי של הילדים ובני הנוער. הנתונים מראים שאחד מכל חמישה ילדים ייחשף להצקות, העלבות, השפלות או חרמות. הנזקים הפסיכולוגיים עלולים להיות משמעותיים הן עבור הקרבן, אבל גם עבור אלו "המביטים מהצד".

אז מה עושים?

ראשית, בכל הנוגע לבריונות ברשת, חשוב להבין שההיבט המניעתי חשוב ביותר. בהיבט הזה אנחנו מדברים על שלוש רמות של השגחה שמטרתן לייצר מעטפת מגינה בכדי למנוע הישנות מקרים של העלבות, השפלות או חרמות ברשתות החברתיות. הרמה הראשונה היא רמת ההשגחה ההורית – על ההורים לייצר קשר יומיומי חיובי, תומך ופתוח עם ילדיהם בכל הנוגע לעולם הדיגיטלי ("מה עשית במשחק היום?", "על מה דיברתם בקבוצה?" "יצא לך לראות סרטון מעניין? אשמח לראות איתך"). מטרת שיח כזה הוא לפתוח ערוץ שממצב את ההורים ככתובת המשמעותית ביותר לפנייה בעת התלבטויות או מצוקות של הילדים אונליין. הרמה השנייה היא רמת ההשגחה הקהילתית, שבה מעורב כמובן בית הספר אבל גם המעגלים האחרים של הילד כמו תנועת הנוער, וכן קבוצות ההורים (למשל בווטסאפ). מטרת ההשגחה הזו היא לייצר דיבור ער ועדכון שוטף של הורים מול הורים אחרים (או מורים/מדריכים), וכך לתת לילד את התחושה שכל המבוגרים האחראים בעולמו מדברים בשפה אחידה ומגנה. הרמה השלישית היא רמת ההשגחה הלאומית, שבה מעורבת המדינה ובעיקר המשטרה.

אם בכל זאת ילדיכם נפלו קורבן לבריונות ברשת, ראשית כל יש לתת לילד את התחושה שהוא אינו לבד. אנו יודעים שכאשר הילד מושפל ברשת, הוא לרוב מרגיש בודד מאוד ולעתים אפילו אשם. בעת הזאת, חשוב מאוד שההורים יפנו לילד ויבקשו ממנו לתאר מה בדיוק קרה, מי העליב אותו, וגם כיצד הוא מרגיש ואם מדובר בהצקה חד פעמית או במסכת מתמשכת של הצקות. בשלב זה על ההורים לשקף את תחושותיו של הילד, לתת להם הכרה ותוקף ופשוט להיות איתו. המטרה היא שהילד ירגיש שהוא יכול לפנות להוריו באופן יזום כי הם כתובת שמספקת הגנה, תמיכה, אמפתיה וסיוע. 

כחלק מהשיח, על ההורים לנסות לשנות את המיקוד של הילד ממיקוד שלילי, פנימי וקבוע ("משהו לא בסדר בי", "זה תמיד קרה לי ויקרה לי בעתיד"), למיקוד חיצוני ונקודתי ("אלו הילדים הספציפיים, שמנסים להשיג תשומת לב", "תראה, זה לא קורה לך בחוג או בתנועת הנוער אלא רק בקבוצת החברים הזו"). 

שנית, מאחר ובריונות ברשת היא שכיחה מאוד ומהווה אתגר עבור ילדים והורים רבים, יש לגייס את ההשגחה הקהילתית בעניין ולדבר עם המחנכת ועם הורים אחרים בכיתה/בשכבה. לעתים עצם הפנייה להורי הילדים ש"תקפו" ברשת, עשויה להוות פנייה בעלת ערך. מטרת הצעד הזה היא שהילד ירגיש שהוריו עושים כל שביכולתם לסייע לו, ולתת לו כתפיים רחבות יותר בהתמודדות מול הבריונות שחווה. 

צעד משמעותי נוסף, הוא לחזק את היכולות החברתיות של הילד, ולסייע לו להתחבר לחברים שלו שאיתם הוא כבר נמצא בקשר. זאת כדי שהילד לא ירגיש דחוי ומושפל בלבד, אלא גם יוכל להרגיש שהקשרים החבריים שלו משמעותיים וחיוביים.

ככל שצעדים אלו ימשכו, תחושת חוסר האונים, הבדידות, הבושה והאשמה יפחתו, והילד יוכל לפתח אסטרטגיות התמודדות פנימיות ("זה לא אני, זה הם"), או חיצוניות (פנייה לעזרה באופן יזום ומתוך מקום של אמון וביטחון במבוגרים המשמעותיים בחייו).