הניסיון הקליני והמחקרי המצטבר מראה בבירור כי השגחה הורית הינה בעלת תרומה חיובית משמעותית במניעת הידרדרות של ילדיהם בהתנהגויות מסוכנות שונות (Lac & Crano, 2009; Omer, H., Satran, S., & Driter, 2016). אחת המשימות המרכזיות של הורים באשר הם, הינה לייצר השגחה הורית מיטיבה על ילדיהם כאשר מחד, עליהם לשמור על גבולות בטוחים להתנהגות הילד בשטחי חיים שונים, ומאידך לאפשר לילדם אוטונומיה מספקת לצמיחה ולהשגת עצמאות בתוך גבולות אלו. 

בבסיס ההשגחה ההורית מונח השילוב של שני המרכיבים הבאים: (1) הצבת גבולות ואכיפתם – ילדים בכל גיל זקוקים לגבולות, גם אם הם יאמרו לנו אחרת. לעתים קרובות דווקא איתגור הגבולות של הילד בבית ובבית הספר מהווה סממן לטישטוש של גבולות בעולמו הפנימי, ולצמא הגדול שלו להשתייך למערכת מכילה ומחזיקה, המוגדרת עם גבולות ברורים. (2) קירבה והקשבה – בכל גיל נתקל הילד באתגרים המערערים את הדימוי העצמי, המיומנויות והקשרים החברתיים שלו והיכולת שלו להרגיש אדם יצרני, נאהב ובעל משמעות. לכן, התפקיד השני של ההורה הוא לספק באופן קבוע אוזן קשבת, לא-שיפוטית ומכילה. השילוב של שתי עמדות אלו חשוב במיוחד בשימוש בעייתי באינטרנט, וקיימות עדויות מחקריות שאכן עמדה הורית סמכותית המגבילה והקשובה בו זמנית עשויה להביא לוויסות טוב יותר של השימוש ולהתמודדות טובה יותר של ילדינו עם תכנים פוגעניים (Valcke et al., 2010, 2011; Williams & Merten, 2011; Sela & Omer, 2018).  

כיצד עושים זאת הלכה למעשה?

בעולם הדיגיטלי יש להורים שני תפקידים מרכזיים:

התפקיד הראשון של ההורים הינו לווסת את זמן השימוש במדיה של הילד.  כאמור, ילדים רבים מתקשים לווסת את זמן המסך שלהם. קושי זה חמור עוד יותר בקרב הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. למרות הפיתוי של הורים רבים להבין "כמה זמן מסך זה יותר מידי?", המחקרים בתחום אינם חד משמעיים, וקשה לקבוע גבול זמן אחיד וברור (גם כאשר לוקחים בחשבון הבדלי גיל). לכן, הקשב ההורי בכל הקשור לזמן המסך צריך להיות מופנה לא (רק) למסך, אלא בעיקר לפגיעה אפשרית בתפקוד בשטחי חיים שונים הנגרמת כתוצאה מזמן מסך. האם לאורך זמן ניתן לומר שכתוצאה משימוש בסמארטפון, במחשב או במשחקי וידאו השתבשו שעות השינה של הילד? נפגע תפקודו בלימודים? הצטמצמו המגעים החברתיים שלו מחוץ לבית? התגברו הקונפליקטים במשפחה? או החמירה ההימנעות שלו מלהתמודד ממשימות החיים שלו? אם התשובה על אחת מהשאלות הללו היא חיובית, יש מקום להתערב כדי להגביל את זמן השימוש. חשוב להפעיל שיקול דעת ולבחון באיזו מידה שימוש של הילד ברשת פוגע בתפקוד שלו. צריך לזכור ששימוש זה עשוי להשתנות כפועל יוצא של פעילות הילד, כמו למשל בתקופה של הגשת עבודה לבית הספר או תכנון של פעולה חברתית. לפיכך, ישנה חשיבות בשמירה על "קשב צף" אל מול הילד תוך התאמה בין פעולותיו השונות לבין זמן הגלישה שלו.

אם החלטתם שאכן הצטברו סימנים לפגיעה בתפקוד המלווה בשימוש יתר ברשת, מומלץ לקיים "הכרזה", שהיא שיחה מתוכננת, יזומה על ידכם ומטרה להעביר לילד מסר אוהב, מכיל ותומך אך גם מביע דאגה – באשר לפעילות שנפגעה כתוצאה משימוש יתר ברשת. ההכרזה צריכה להכיל מסר הורי ברור, הידהוד ושיקוף רגשי של תחושות הילד, גבולות ברורים וספציפיים וכן הצעה ללוות את הילד להשלמת הפערים שהתרחשו כתוצאה מההזנחה בתקופה האחרונה.  עד כמה שניתן, חשוב מאוד ששני ההורים יהיו שותפים בהתיישבות. הנה דוגמא להכרזה כזו:

"אנו יודעים ומבינים עד כמה זמנך במחשב חשוב לך ואיננו רוצים להפסיקו אך גם איננו יכולים להמשיך במצב הקיים בו אתה מזניח פעולות חשובות ובעיקר את שיעורי הבית במתמטיקה. אנו מרגישים שקשה לך לווסת בעצמך את השימוש שלך במחשב, ומחובתנו לסייע לך בכך. מהיום המחשב יהיה דלוק בשעות היום בלבד בין השעות שלוש בצהריים לתשע בערב, כאשר במהלך שעות אלו תוכל להשתמש במחשב למשך שלוש שעות לכל היותר.  בשאר הזמן נסייע לך להשלים את הפערים שצברת במתמטיקה. אנו רוצים שתקדיש לפחות חצי שעה ביום לתרגול השיעורים במתמטיקה".

לעתים, סוג כזה של הכרזה עלול להיות מלווה בתגובה מסלימה של הילד, ולהתבטא בהתעלמות מופגנת, בקללות וצעקות ובמקרים קיצוניים אף באלימות פיסית. במקרה זה, נסו עד כמה שאתם יכולים שלא להיגרר להסלמה ולהשהות את תגובתכם. תוכלו לומר משהו בדומה למסר הבא: "אנחנו כרגע נסערים ועוד נדבר על זה כשהרוחות יירגעו... ". בהמשך לכך, נסו לגייס תומכים למאבק שלכם. תומכים אלו יכולים להיות כל אדם המשמעותי לילדכם ואתם סומכים עליו (קרובי משפחה, מורים, מדריכים בתנועת נוער ועוד). על התומכים ליצור באופן עצמאי קשר עם הילד (באמצעות טלפון, מייל, מכתב כתוב או פגישה) ולהודיע לו שהם תומכים בהוריו שהחליטו לעשות ככל שביכולתם, מלבד להפעיל כל גילוי של אלימות, בכדי לצמצם את השימוש באינטרנט כדי לשפר את התנהלותו בתחומים שהוזנחו. מעצם היותם גורמים חיצוניים למערכת היחסים בין ההורים לילדם, מהווים התומכים כר נוח להתייעצות ולמציאת משענת רגשית של הילד בתקופות שבהן היחסים נעשים מתוחים בבית.

התפקיד השני של ההורה הוא העלאת המודעות של הילד לפגיעה אפשרית של השימוש במדיה. למרות שילדינו נולדו לתוך המציאות הדיגיטלית, תתפלאו לשמוע עד כמה ההבנה שלהם בנוגע לסכנות ברשת הינה לעתים מוגבלת. בדיוק כפי שלא הייתם מציבים את ילדכם בלב אזור עויין שבו הוא חשוף לאלימות, מראות פרובוקטיביים או טיפוסים מפוקפקים, כך עליכם להיות יחד איתו כאשר הוא נחשף בדיוק לאיומים אלו ברשת. בתוך כך ניתן להסתכל על ההשגחה ההורית לא כאל התערבות בוטה במרחב הפרטי של הילד, אלא כעל ההורה כפונקצייה מתווכת בין האינטרנט לבין הילד. בהקשר זה מומלץ לערוך שתי התערבויות. הראשונה מכונה "הסיור הוירטואלי", שפירושה בקשה מהילד לעשות לכם סיור בפעילות הדיגיטלית שלו במחשב או בסמארטפון. מטרת הסיור איננה חדירה לפרטיות, וגם לא מעקב או בילוש שלכם. אלא פתיחת ערוץ תקשורת הדדי וחיובי סביב הרשת. תוכלו להשתמש למשל בהצעה הבאה:

"מעניין אותי מה אתה עושה במשחק כל כך הרבה שעות. ספר לי מהי דמותך במשחק? האם אתה משחק עם אחרים? תוכל ללמד אותי גם לשחק?" 

לאחר הסיור הוירטואלי (ולא לפניו), אפשר להביע עמדה הורית ברורה יותר בנוגע לסכנות ברשת. אך כדי לא לעשות זאת באופן מטיף ושיפוטי (שעלול לעורר התנגדות), מומלץ לעשות "תסריטי מניעה" יחד עם הילד, כלומר לשאול אותו "מה יקרה אם...", וכיצד תוכלו להתכונן יחד למצבים אלו. למשל:

" בוא נחשוב יחד מה יקרה אם אדם זר יתחיל לשוחח איתך בפייסבוק או בצ'אט? בוא נחשוב יחד כיצד תגיבי אם כמה ילדים מהכיתה יעליבו וישפילו ילדה מכיתתך בווטסאפ?"

גם אם ילדכם יאמר שאתם "חופרים לו", תהליך זה חשוב מאין כמותו, מכיוון שלאורך זמן הוא מייצר הפנמה של הקול ההורי אל מול הסכנות והאתגרים שהוא עתיד לפגוש ברשת. קול זה, בתוך הקולות האחרים בנפשו של הילד (החברים, הסלבריטאים שהוא עוקב אחריהם, המודלים לחיקוי ב-YouTube ועוד), עשוי להוות משקל מכריע ו"חומת מגן" מול סכנות. סוג כזה של שיח הופך את הילד למשתמש בטוח יותר ברשת, שיכול לזהות סכנות בשלב מוקדם ולהיערך אליהן בהתאם. יתירה מזאת, בתהליך זה אתם ההורים ממצבים את עצמכם ככתובת ברורה ורלבנטית לילדכם אם וכאשר יתקל במצבים שבהם לא יידע מה לעשות ושעלולים לסכן אותו.

סיכום

אל מול שימוש היתר במסכים והחשיפה לתכנים בעייתיים באינטרנט, ניצבים ההורים כחיץ בין סכנות אלו לבין הילד. על ההורים לפעול באופן אקטיבי, נוכח וקבוע בשני מישורים: המישור הראשון הוא וויסות זמן המסך, תוך שימת לב מתי ואיך נפגע התפקוד של הילד ובמקומו, התגבר זמן המסך. המישור השני הוא להוות כתובת רלבנטית, ברורה וזמינה לילדכם אל מול האיומים ברשת.

המסר החשוב ביותר ממאמר זה הוא פשוט. העולם הדיגיטלי הינו העולם של הילדים שלנו. לכן, הנוכחות ההורית בעולם זה חשובה מאין כמותה, בעוד שהיעדר נוכחות כזו פירושו להפקיר את הילד לטשטוש גבולות ולאפשרות של מפגש עם תכנים פוגעניים. היפכו את השיח על המדיה הדיגיטלית כחלק אינטגרלי ויומיומי מהשיח עם ילדיכם. וזיכרו שהשיח תמיד מורכב משני אלמנטים בלתי נפרדים – גבולות והקשבה.


(לרשימת המקורות המלאה ניתן לפנות בטופס יצירת קשר)